למה דווקא ריקוד?

למה דווקא ריקוד?
דרג את הפוסט

בעקבות תכנית הטלוויזיה בערוץ 2, רבים שואלים אותי "רפי, למה דווקא ריקוד?"

תשובתי היא כי אנשים, באשר הם בריאים (על מנת למנוע מחלות ניווניות של המוח) וחולים במחלות ניווניות יבחרו בפעילות ספורטיבית האהובה עליהם והמתאימה להם וכך יתמידו בה לאורך שנים רבות.
בהרצאה שנתנה השבוע על ידי פרופ' ניר גלעדי הוא המליץ כמרשם של רופא לעשות פעילות ספורטיבית 5 פעמים בשבוע, לפחות שעה ביום, שתהיה מגוונת ותכלול פעילות אירובית, תרגילי כוח וגמישות.
הריקוד עבד בשבילי, בין היתר, מכיוון שגיליתי כי אני אוהב לרקוד, או להתבונן ברוקדים, או לעקוב אחר הכוריאוגרפיות של אלופי עולם ולחקות אותם. כפי שעל ההורים חלה חובה לעזור לילד למצוא את הכישורים והיתרונות היחסיים הקיימים אצלו, כך עלינו המבוגרים, למצוא את הפעילות הספורטיבית המתאימה לנו ולהתמיד בה. רפי אלדור ריקוד

היתרונות של הריקוד, אותם גיליתי בדיעבד, הם רבים:

פרקינסון היא למעשה מחלה ניוונית של המוח, אשר פוגמת בתפקוד. על פי ניסיוני ותחושתי, הריקוד תורם באופן משמעותי לפיתוח יכולות הכרחיות למתמודד עם פרקינסון: המוח מתאמן בלשלוט באופן מחודש בכל תנועה וחלק בגוף, בלזכור רצפי תנועות ארוכים ומורכבים, בלמקד את התודעה רק בגוף ובתנועה (כמו ביוגה או מדיטציה), ולא פחות חשוב מהכל – בלהיות בין אנשים בסביבה של שמחה, חיות, אנרגיה, מוזיקה, ואנשים שמחים. גם המוסיקה הוכחה במספר מחקרים כעושה פלאים ומאפשרת למתקשה תנועתית לנוע בקלות יתר באמצעות אפקט ה"Queuing", היא עוזרת למוח "לסמן" לך לנוע ומכתיבה קצב לתנועה המשכית.

כל סוג ריקוד מביא תועלת אחרת ומאמן אותך ביכולות שונות ומשלימות:

הוואלס, מאמן אותך ב"באלאנס" ויציבות, מה שקריטי לאנשי פרקינסון אשר הסכנה הגדולה שלהם היא נפילות. הוא ריקוד רך, של עליות וירידות, בצעדים גדולים, תנועות גליות, וספירה מוסיקלית של שלושה רבעים. זה הריקוד הראשון שאיש פרקינסון צריך ללמוד. הוואלס מאמן אותך אפילו בהליכה אחורה, שיפור הקואורדינציה, דיוק בתנועה, וסנכרון עם בת הזוג.

צ'ה צ'ה, בניגוד לוואלס, הוא ריקוד לטיני מהיר וחד, המשלב תנועות זריזות בכל חלקי הגוף בכיוונים שונים. הריקוד מצריך להפריד חלקים בגוף, מה שמנגיד את התייחסותו של איש פרקינסון לגופו כמקשה אחת. הצ'ה צ'ה הוא חד, מפסיק ומתחיל (עוזר לQueuing), ועם שינויי קצב מהירים. הצ'ה צ'ה מאופיין בסיבובים – אחד הדברים הקשים לאנשי פרקינסון. הריקוד מאוד מהיר, מדויק ומפתיע.

ריקוד שלישי – הרומבה. ריקוד איטי וזורם, של אהבה, גמיש ועם תנועות ארוכות וחלקות. ברומבה גם כן צריך להקפיד על גוף זקוף ושיווי משקל עדין.Epos-274

טנגו – הוא חד, הכולל הליכה אחורה מרובה. כולו בגובה נמוך ופניות חדות, מה שמאמן מאוד בשיווי משקל כנגד נפילות. לאיש פרקינסון קשה להפסיק תנועה ולהתחיל בה מחדש, מה שהטנגו מאמן בכל מיני זוויות ותנועות שונות.
שני אחרונים חביבים – שני ריקוד רחוב: סלסה ובצאטה. ריקודים עם פחות דרישות מדויקות. בסלסה יש קצב של , עם 8 הרבה תנועות סיבוביות, יש דרישה לזרימה של הגוף ואלתורים.

בצאטה – קצב של ארבע.
מגרנה – צעידה עם הזזה של האגן

הריקוד, וריקודים סלוניים בפרט, מהווים באופן מובהק תרפיה ואף טיפול נגד הנטיות הטבעיות שנגרמות ממחלת הפרקינסון.
כל דרישה והיבט בריקוד מלמדים את האדם לשלוט בגופו באופן הנוגד כל קושי וסימפטום של אדם עם פרקינסון.
בריקוד אתה נדרש להיות זקוף ומתוח, עם חזה מורם וגב רחב, ללכת בצעדים גדולים ובתנועה חלקה, להיות גמיש וקל תנועה ולשלוט בכל תנועה בגופך באופן מודע וחלק. בעוד שאדם עם פרקינסון נוהג ללכת כפוף ומכונס, בצעדים קטנים ותנועות נוקשות, לאבד שליטה על תנועתו וזרימתה, ולהיאבק בגופו כאילו היה מקשה אחת. פרקינסון, למי שאינו יודע, אינו 'פשוט רעידות'.

ריקודים סלונים מכריחים אותך לשלוט בכל היבט בתנועתך, להתאמן ללכת ולנוע באופן ההפוך לגמרי לנטיית הפרקינסון, ובכך מאפשרים לך ליישם את השליטה החדשה הזו בגופך בחיים היומיומיים, ולהקל או אפילו להעלים את הסימפטומים התנועתיים של המחלה.

 

פרקינסון היא למעשה מחלה נוירולוגית, אשר פוגמת בתפקוד המוח. הריקוד תורם באופן משמעותי לפיתוח המוחי ההכרחי לבעל פרקינסון: המוח מתאמן בלשלוט באופן מחודש בכל תנועה וחלק בגוף, בלזכור רצפי תנועות ארוכים ומורכבים, בלמקד את התודעה רק בגוף ובתנועה (כמו ביוגה או מדיטציה), ולא פחות חשוב מהכל – בלהיות בסביבה של שמחה, חיות, אנרגיה, מוזיקה, ואנשים שמחים. גם המוסיקה הוכחה במספר מחקרים כעושה פלאים ומאפשרת למתקשה תנועתית לנוע בקלות יתר, באמצעות אפקט ה"Queuing", היא עוזרת למוח "לסמן" לך לנוע ומכתיבה קצב לתנועה המשכית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *