רוקדים לבריאות, פרופ' רפי אלדור

רוקדים לבריאות, פרופ' רפי אלדור
1

Epos-258בכנס שנערך ביום שישי 17.4.2015 בכפר סבא, במועדון "הבנרה", בנוכחות ראש העיר ורופאים בכירים מתל השומר, הוצגו מחקרים המצביעים על היתרונות של ביצוע פעילות ספורטיבית בכלל, וריקוד בפרט, לחולי פרקינסון.

קיים קונצנזוס, כי פעילות כגון טאי-צ'י, ריקוד טנגו או ריקוד ואלס תורמת לבריאות. וזאת בעקבות מחקרים שנעשו למשכי זמן שונים – מחודש עד שנה – ובתדירות פעילות של פעם עד שלוש פעמים בשבוע, הוצגו תוצאות המראות כי כל פעילות עוזרת בשיפור המצב, בצורה קלה לכל הפחות.

כיום נערכים מחקרים, בין היתר, הנוגעים לשאלה איזה ריקוד הוא הטוב ביותר והתורם האופטימלי לבריאות: האם הטנגו, הואלס, הצ'ה צה או הפוקסטרוט וכן הלאה.

לפי דעת כותב מאמר זה, שני אלמנטים חסרים במחקרים אלו: האחד, ידוע שלחולי פרקינסון רצוי לעסוק במגוון של פעילויות אירוביות ואנאירוביות; וכן בפעילויות המפרות והיוצרות סטימולציה (גירוי) למוח. על פי גישה זו, יש לערוך מחקרים שיקבעו , איזה מקבץ של ריקודים הוא הטוב יותר, האופטימלי, ולא ריקוד אחד בלבד.

יתר על כן, ידוע כי מחלת הפרקינסון הינה מחלה אינדיבידואלית המשפיעה באופן שונה על כל חולה – כמעט כאילו זו מחלה אחרת. בנוסף, לכל חולה יש העדפות אחרות במוזיקה ובריקודים. על כן, המקבץ האופטימלי של ריקודים חולה אחד יאהב, יהיה שונה מהמקבץ שיחולה אחר יבחר..

האלמנט השני הוא אורכם של רוב הניסויים – המחקרים היו קצרי טווח – עד שנה.

כותב מאמר זה רוקד באינטנסיביות, מזה שלוש שנים ומרגיש הטבה משמעותית במצבו הבריאותי. לכן, לפי דעתי, יש לערוך מחקרים ארוכי טווח, שיבדקו פעילות אינטנסיבית יותר, הכוללת ריקוד 4 – 5 פעמים בשבוע, יחד עם פעילויות ספורט תומכות נוספות ולימוד כוריאוגרפיות שונות לגירוי המוח.

נזכיר כיבעקבות הפעילויות האינטנסיביות יותר נוצרים חומרים בגוף היוצרים סינפסות חדשות (קשרים בין תאים) ותאים חדשים במוח והדבר מאפשר שיפור בתפקודו של חולה הפרקינסון. זאת לפי הפרדיגמה השלטת היום בפסיכולוגיה המודרנית של המוח הגמיש. פרדיגמה זו צצה בעשרים השנים האחרונות כאנטיתזה למה שהיה נהוג לחשוב עד אז, כי מרגע סיום ההתפתחות הגופנית המוח הוא סטטי ולא מסתגל לשינויים סביבתיים. פרדיגמת המוח הגמיש גורסת כי ניתן לאמן את המוח להסתגל לשינויים גופניים הנובעים ממחלה או מהזדקנות, ולפצות עליהם באמצעות ניצול של חלקים שונים במוח, יצירת סינפסות חדשות ועוד.

אין חולק על כך שבעת האחרונה, עם כל פלאי הטכנולוגיה סביבנו, פחות ופחות אנשים מבצעים פעילות גופנית או חשים שהם זקוקים לה בחיי היום יום. אין טעות גדולה מזו. כיום ידועים כל היתרונות שיש לפעילות גופנית, הן בהפרשת הורמונים וכימיקלים מעוררים, מעודדים וממריצים והן במגוון יתרונות לגוף ולמוח. פעילות ספורטיבית מראה שינויים משמעותיים במוח – בסריקה של מוח של חולדה שרצה מדי יום במשך מספר חודשים, נראה שמוחה עשיר יותר בתאי עצב ובסינפסות (נקודת המפגש בין תא עצב לתא המטרה), וכלי הדם במוחה רבים יותר ובריאים יותר.

השאלה כיצד כל זה קורה מעסיקה חוקרים רבים. נמצא, כי פעילות גופנית מעוררת את הפרשתו של פקטור ה-BDNF. נמצא קשר בין ריכוזים גבוהים של חומר זה לבין גדילה של אזורים שונים במוח וקשרים ביניהם. בנוסף, תאי השריר מפרישים חלבונים בעקבות פעילות גופנית, ואלו בתורם תורמים לסינתזה של ה-BDNF ודומיו בגוף. בנוסף, המבנה הפנימי של תאים שונים מושפע, ולמעשה מפיל את הפור – אילו גנים יופעלו ואלו יושתקו. כלומר, ייתכן שיש בגוף מחלה רדומה שהפעילות הגופנית תקבע אם היא תישאר רדומה או תתפרץ – איך אפשר לסרב לגלגל ההצלה הזה?

תגובה אחת

  1. יוסי ישראל - 0522474479

    שלום וברכות לך פרופ' רפי אלדור היקר, שמחתי מאוד לראותך בתוכנית טלויזיה אתמול בלילה רוקד סלונים עם אנה ארונוב המקסימה והנהדרת, אני כבר 14 שנה סובל מהמחלה הארורה הזאת [פרקינסון] ובזכות, ספורט, עבודות גן, בשולים, מטבח וכד' ואני חושב שאני עושה עבודה טובה ומחכה בסבלנות כמו כולם למציאת תרופה למחלה ארורה זו בע"ה, אני גר במושב בגליל העליון קצת רחוק מהמרכז אחרת הייתי מצטרף אליכם לריקודי סלונים בשמחה רבה, בברכת רפואה שלמה- יוסי ישראל בן 66 אופטימי- 0522474479

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *