ריקוד ומחלת הפרקינסון

מחלת הפרקינסון (או "רטטת" בעברית), הינה מחלה ניוונית של מערכת העצבים הנגרמת כתוצאה ממחסור של דופמין האחראי על העברת אותות מהמוח אל מערכת העצבים המרכזית. הסימפטומים המזוהים עם המחלה הם: רעד, נוקשות, איטיות בתנועה, חוסר יציבות וקואורדיניציה פגומה שעלולים לפגוע גם בדיבור, ביכולת הבעות הפנים, בלעיסה ובבליעה. צורת הביטוי של המחלה אצל החולים השונים וכן קצב התקדמותה בלתי ניתנים לחיזוי, אולם החולים הופכים עם הזמן למוגבלים ביותר ונזקקים לליווי ותמיכה צמודה.הבנרה ריקוד נגד פרקינסון

לפי הסטטיסטיקה, בין אחוז לשניים מהאוכלוסייה יחלו במחלה אחרי גיל 50. מסיבה שאינה ידועה, גבוה מספר הגברים הלוקים במחלה ממספר הנשים (על כל שני גברים יש אישה חולה אחת). מלבד פגיעה בחוש הריח, כמעט ואין כל תסמינים מוקדמים וחד-משמעיים שעלולים לרמז על בואה של המחלה שמשך דגירתה מוערך בכחמש שנים. על אף שדווחו מקרים בהם אנשים בשנות ה-30 וה-40 לחייהם לקו במחלה, הגיל הממוצע בו מתחילים להופיע סימפטומים עומד על 58. על פי הערכות חיים כיום בישראל כ-20,000 חולים.

בשנים האחרונות מצאו יותר ויותר חולי פרקינסון בריקוד מעין תרופה אלטרנטיבית המסייעת בהתמודדות הנפשית והפיזית עם המחלה. בריקוד למעשה שזורים מספר אלמנטים, חזותיים ופיזיים, שמגרים ומדרבנים את המוח "לתקשר" עם שרירי הגוף דרך רמיזה ליצירת תנועה יזומה (שבעבר הייתה אוטומטית), גירוי חושים כגון מישוש ושמיעה (מוזיקה ומגע) ומודעות גבוהה לתנועות. הפידבקים החיוביים ושביעות הרצון הגבוהה מצד חולים שהתנסו בדבר מדברים בעד עצמם. פרופסור רפאל אלדור יוכל להעיד על כך.

"בגיל 60 אני מתנהל כאילו אינני לוקה במחלה," הוא מספר, "למרות שאני חש בהתקדמותה בכל יום שחולף, כך אני מפתח מנגד תחומים אחרים שמסייעים לי להתנהל באופן שוטף ותקין". אלדור, שמשמש כיום כראש בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי ומרצה באוניברסיטת תל אביב, חיבר מספר ספרים ביניהם: "אופציות, חוזים עתידיים וניהול סיכונים" שנמכר בעשרות-אלפי עותקים, שימש אלפי סטודנטים ואנשי מקצוע, ונכלל בסילבוס של מספר קורסים אקדמיים. הוא מוכר כמרצה שנוהג לשלב בתכנית לימודיו ידע מעשי לצד הידע התיאורטי, אולם אופן התמודדותו עם מחלת הפרקינסון אינו לקוח מהאקדמיה.

בגיל ארבעים החלו להופיע אצל אלדור תסמינים מוקדמים כגון הפגיעה בחוש הריח. רק שנים מאוחר יותר התברר כי הם אכן היו קשורים למחלה, כשלפני ארבע שנים חש שתנועתו הולכת ונעשית מוגבלת. בתגובה לכך, החל לעסוק בפעילות גופנית הכוללת חדר כושר, טאי צ'י, פעילות אירובית כמו הליכה ושחייה וגם ריקוד. למעשה, ככל שתופעות המחלה הלכו והחריפו, כך הלך והשקיע שעות רבות יותר בפעילויות הנ"ל. על חווית הריקוד סיפר: "עם התדרדרות המחלה, המוטיבציה שלי הלכה וגברה, קראתי יותר על השפעות המחלה והשקעתי יותר בבריאות. הריקוד משפר את הכושר הגופני, משפר יציבה, דיוק בפעולה וגם קצב ושמחת חיים שהם בדיוק מה שחסר לחולי פרקינסון".

במקרה הספציפי שלו, ההנחה היא כי הסיבה למחלה הינה תורשתית משום ששני הוריו לקו בה בגילאים שונים, אם כי אין נוטים להגדיר את מחלת הפרקינסון ככזו שבהכרח מועברת באופן גנטי. רפי מציין גם שהספורט והכוריאוגרפיה פיתחו אצלו מיומנויות ויכולות שלא היו קיימות בו קודם לכן. "אני מרגיש כל יום שהמחלה מתקדמת ומנגד אני הולך ומפתח את אותם צדדים שיהוו לה התנגדות כגון עבודה על דיבור וחיזוק שרירים למטרות יציבה. אתה נעשה מאוד מודע לעצמך ובכל פעם שנראה כי יכולת בסיסית אחרת שלי נפגעת, אני מוצא דרך לעקוף זאת". פרופסור אלדור מתאמן כיום בריקודים סלוניים ומשתתף בתחרויות Professional Amateur) Pro-Am), בהן רקדנים מקצועיים רוקדים עם רקדנים חובבים רפי רקד בשנים האחרונות עם כמה מהרקדניות הסלוניות המובילות בארץ כגון אנה ארונוב וריטה בינדר.

2 תגובות

  1. פינגבק:רפי אלדור מדבר על הריקודים השונים וההתמודדות עם מחלת הפרקינסון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *